אילן חלילן
דף הבית
הפעלות
סדנאות
מופעים
מטיילים בגליל
חליל אינדיאני
Talking Trees
המלצות
חנות
צור קשר
English

סיפור לחליל האינדיאני

סיפורי עם אינדיאניים מצפון אמריקה
אגדת החליל

ובכן, אתם מכירים את החלילים שלנו, הקשבתם לצליליהם וראיתם כמה יפים הם. החליל שלנו נועד לסוג מוסיקה אחד ויחיד - מוסיקת אהבה.
בימים משכבר היו גברים יושבים לבדם, אפשר נשענים במקום נסתר אל גזעו של עץ, בלתי נראים בחשכת הלילה ומשמיעים את נעימותיהם המיוחדות להם, את שירי החיזור. האינדיאנים, ביישנים הם. גם אם היה זה לוחם שכבר התנסה בקרב וגבר על אויביו, בקושי אזר הוא אומץ לפנות בדברים אל וינצ'ינצ'לה יפת תואר - נערה שהתאהב בה. יותר מכך, לא היה מקום שאיש צעיר ונערה יוכלו להתבודד בתוך הכפר. הטיפי המשפחתי היה תמיד הומה אדם ובאופן רגיל לא יכולת סתם כך לצאת אל מחוץ לכפר יד ביד עם נערתך. הליכה יד ביד אינה ממנהגינו וגם אם הייתה, שם מחוץ לכפר בערבות העשב הגבוה והשיחים עלול היית להינגח על ידי בופלו, להיקלע למלתעותיו של דב גריזלי או ליפול שדוד מן הטומהוק של בן שבט הפואני, או להיתפס על ידי המילה הנסקה, הסכינים הארוכים, כלומר אנשי חיל הפרשים של ארה"ב.
הסיכוי היחיד לפגוש את הוינצ'ינצלה שלך היה לחכות לה עם ערוב היום בעת שהנשים יורדות אל הנהר למלא במים את נאדות העור שלהן. כאשר הגיעה לבסוף אותה נערה ששמת עליה עין, אל הנהר או המעיין, היית צץ מאחורי קבוצת שיחים ועומד כך שתוכל לראות אותך וזה היה פחות או יותר כל מה שיכולת לעשות כדי להראות לה שאתה מתעניין בה, לעמוד שם מגחך, להשפיל עיניך אל המוקסינים שלך ואולי לגרד את האוזן. הוינצ'ינצ'לה, גם היא לא עשתה הרבה יותר מכך. היא הייתה מסמיקה, מצחקקת, אולי זורקת בך מבט פראי. אם היא חיבבה אותך, הדרך היחידה עבורה לידע אותך לכך הייתה למלא את כלי המים בלי להיחפז ותוך כדי כך להעיף בך מבט גנוב מעבר לכתפה.
החלילים אם כך עשו את כל השיחה. בלילה בשוכבה על גלימת הבופלו שלה בטיפי של הוריה, הייתה הנערה שומעת את הצלילים ההומים הבוכיים של החליל האינדיאני. על פי צורת המנגינה הייתה היא יודעת כי אהובה הוא זה המשוטט בקרבת מקום ואם רפואת האיל הייתה עזה מאוד בקרבו וגם בקרבה, הייתה היא מתגנבת בחשאי החוצה לעקוב אחר הקול ולפגוש אותו מבלי שאיש יבחין בדבר.
החליל עשוי תמיד מעץ, בצורתו מזכיר הוא צוואר ארוך המסתיים במקור של ציפור עם מקור פתוח. הקולות בוקעים מן המקור.
וכאן מתחילה האגדה שלנו, האגדה המספרת כיצד רכשו בני הלקוטה את החליל.
פעם, לפני דורות רבים היו לאנשים תופים ורעשני דלעת, אבל לא חלילים.
באותם ימים רחוקים יצא אדם צעיר לצייד. הבשר היה בצמצום והאנשים במחנה היו רעבים. הוא גילה עקבות של איל ועקב אחריו זמן רב. האיל, פיקח ומהיר הוא זה שבידו קסם האהבה. אם יש ברשותו של אדם רפואת איל, הנערה שהוא מחבב אינה יכולה לעמוד בפני קסמו. הוא גם יהיה לצייד בר מזל.
לאיש הצעיר שאני מספר לכם עליו לא הייתה רפואת איל. לאחר שעות רבות נגלה לעיניו טרפו. הוא היה מזוין בקשת וחיצים. הייתה לו קשת מעולה חדשה ואשפה מלאה בחיצים ישרים ועטורי נוצות עם חודי צור חדים, אך האיל הצליח כל הזמן לחמוק מטווח הירי שלו והוביל אותו הלאה הלאה. האיש הצעיר היה כה שקוע במעקב אחרי טרפו עד שבקושי שם לב לאן הוא הולך.
כאשר ירד הלילה מצא הוא את עצמו בתוך יער סבוך. העקבות נעלמו ואתם גם האיל והירח לא האיר. הוא נוכח לדעת כי איבד את דרכו והחשיכה הייתה כבדה מכדי שיוכל לשוב ולמוצאה. למזלו הגיע לפלג עם מים צוננים זכים. הוא היה זהיר דיו והביא עמו תרמיל של וסנה - בשר מיובש מעורב בגרגרי יער ושומן כליות, אוכל מזין המספיק לאדם לימים אחדים של הליכה.
לאחר שאכל ושתה, התכרבל בשמיכת הפרווה שלו, השעין את גבו כנגד גזע עץ וניסה לחטוף תנומה. אך שנתו נדדה. היער המה קולות מוזרים: קריאות חיות הלילה, נשיפות הינשופים, נאקת העצים ברוח. נדמה היה לו שהוא שומע קולות אלה לראשונה בחייו.
לפתע נשמע קול שונה לחלוטין, מסוג שלא הוא ולא איש זולתו שמעו אי פעם. היה זה קול נוגה כמו קול רפאים. הקול עורר בו פחד. הוא כרך את השמיכה בחוזקה סביבו ושלח יד אל הקשת לוודא שהיא בהישג יד. עם זאת היה הקול כמו שיר עצוב אך יפה, מלא אהבה, תקווה וגעגועים. ואז מבלי לחוש בדבר, נרדם. הוא חלם שהציפור הקרויה וגנוקה, הנקר אדום-הכיפה, הופיעה לפניו כשהיא שרה את השיר המוזר היפה ואמרת לו: "עקוב אחרי, ואני אלמד אותך".
כאשר נעור הצייד משנתו עמדה השמש כבר גבוה במרומי הרקיע. על גבי אחד מענפי העץ שנשען עליו בלילה ראה נקר אדום-כיפה. הציפור עופפה לעץ אחר ומשם לעץ נוסף, אך לא הרחיקה עוף וכל הזמן הציצה לאחוריה אל עבר האיש הצעיר ואומרת: "בוא, בוא!" ואז שמע פעם נוספת את השיר הנפלא ולבו נמלא כמיהה לגלות את הזמר הנעלם. בעופה לעבר מקור הקול הוליכה הציפור את הצייד כשהיא עושה דרכה בין העלים וראשה האדום המבריק הקל עליו לעקוב אחריה. לבסוף נחתה על עץ ארז והחלה להקיש במקורה על אחד הענפים כשהיא מפיקה קולות דומים לתיפוף מהיר על תוף קטן. לפתע חלף משב רוח ביער ושוב שמע הצייד את אותו קול נהדר בדיוק מעליו. הוא גילה שהשיר בוקע מתוך הענף היבש שהנקר תופף עליו במקורו. הוא נוכח לדעת כי הרוח היא זו שמשמיעה את הקול בנושבה אל תוך החור שקדחה הציפור בענף.
"קולה, חבר", אמר הצייד "הנח לי לקחת את הענף הזה איתי הביתה. אתה יכול להכין לעצמך ענף אחר".
הוא כרת את הענף - פיסת עץ חלולה המלאה בנקבים של נקר ואורכה כאורך זרוע. הוא שב לכפר ללא בשר, אך עם זאת מאושר מאוד. בהיותו בטיפי שלו ניסה האיש הצעיר לגרום לענף לשיר עבורו. הוא נשף עליו ונפנף בו, אך שום קול לא בקע. דבר זה העציב אותו. הוא כלכך השתוקק לשמוע את אותו צליל נפלא חדש.
הוא טיהר את עצמו בבקתת ההזעה והעפיל למרומיה של גבעה בודדה. שם ברבצו שעון אל סלע גדול, צם - לא אכל ולא שתה ארבעה ימים וארבעה לילות כשהוא קורא לחזיון שיגלה לו איך לגרום לענף לשיר.
באמצע הלילה הרביעי הופיעה לפניו וגנוקה, הציפור עם הכיפה האדומה המאירה ואמרה לו: "התבונן בי".
בהופכה את עצמה לאדם הראתה היא לצייד איך לגרום לענף לשיר כשהיא שבה ואומרת כל פעם: "הסתכל בזה, עכשיו." ובחלומו התבונן האיש הצעיר בתשומת לב רבה. כאשר נעור משנתו מצא עץ ארז. הוא כרת אחד מענפיו ולאחר שעות רבות של עבודה מאומצת עלה בידו לנקוב בו חלל מפולש לכל אורכו באמצעות מקדח קשת, בדיוק כמו שראה את הנקר עושה בחלומו. הוא עיצב את הענף בדמות ציפור ארוכת צוואר עם מקור פעור. הוא צבע את ראש הציפור בווששה, הצבע האדום המקודש. הוא התפלל. הוא עישן את הענף עם קטורת בוערת של מרווה, ארז ועשב מתוק. הוא הניח את אצבעותיו על הנקבים כפי שהראה לו איש הציפור בחזונו ובה בעת נשף ברכות את תוך הפיה, ולפתע פתאום היה שם השיר כמו רוח רפאים ויפה מכל מה שתוכלנה מילים לתאר, נישא על פני הדרך עד לפתח הכפר,  שם ניצבו האנשים משתאים ושמחים לשומעו. בעזרתם של הרוח והנקר הביא להם האיש הצעיר בפעם הראשונה את החליל. 
בכפר חי איטנצ'ן, מנהיג גדול. לאיטנצ'ן הזה הייתה בת יפיפייה, אך גם מאוד גאה ובטוחה שאין בנמצא איש צעיר שיהיה מספיק טוב עבורה. רבים באו לחזר אחריה, אך היא שילחה את כולם ריקם. והנה, הצייד שיצר את החליל, החליט שהוא בדיוק האיש היאה לה. בחושבו עליה חיבר הוא שיר מיוחד, ולילה אחד בעומדו מאחורי עץ גבוה ניגן על החליל האינדיאני שלו בתקווה שיחולל קסם שיגרום לה לאהוב אותו.
לפתע שמעה אותו הוינצ'ינצ'לה. היא ישבה בטיפי של אביה, אכלה בשר דבשת בופלו ולשון וחשה בנוח. היא רצתה להמשיך לשהות שם על יד האש, אך רגליה רצו לצאת החוצה. היא משכה אחורה, אך רגליה משכו קדימה והרגליים ניצחו. הראש לה אמר: "לכי לאט, לכי לאט!", אבל הרגליים אמרו: "יותר מהר, יותר מהר!" הראש שלה אמר לה: "אל תלכי אליו, הוא עני." הרגליים שלה אמרו: "לכי, רוצי!" ושוב ניצחו הרגליים.
הם ניצבו אם כן פנים אל פנים. ראשה של הנערה אמר לה לחשות, אך הרגליים אמרו לה לדבר, ודבר דיברה היא אכן: "קושקלקה, איש צעיר, אני כולי שלך!"
הם שכבו אם כך יחדיו, האיש הצעיר והוינצ'ינצ'לה, תחת שמיכה אחת. 
אחר כך אמרה לו: קושקלקה, לוחם, אתה מוצא חן בעיני. בקש מהוריך לשלוח מתנה לאבי המנהיג. אין זה חשוב עד כמה קטנה היא תהיה. היא תתקבל. בקש מאביך לדבר בשמך עם אבי. עשה זאת מהר ! עשה זאת עכשיו !
וכך הסכימו שני האבות עד מהרה לבקשותיהם של ילדיהם. הוינצ'ינצ'לה הגאה הייתה לרעייתו של הצייד והוא עצמו הפך למנהיג גדול. כל האנשים הצעירים האחרים שמעו וראו. עד מהרה עיצבו גם הם ענפי עץ לצורת ראשי ציפורים ארוכות צוואר ופעורות מקור.
מוסיקת האהבה היפיפייה נדדה משבט לשבט וגרמה לרגלי הנערות ללכת למקום שלא התכוונו וכך הובא החליל אל אנשינו הודות לעץ, לנקר ולאותו איש צעיר שלא זכה בשום איל אבל ידע איך להקשיב.

סיפור עם אינדיאני של שבט הברול-סיו:
סופר על ידי הנרי קרו דוג בשנת 1967. תורגם מהספר:
american indian myths and legends, pantheon books 1984 
ע"י ד"ר יואל פרץ 
 


חזרה לחליל אינדיאני >>
שם:
טלפון:
אימייל:
הודעה
פסח
החלה ההרשמה לקייטנות פסח
במסגרת תוכניות חינוכיות
של משרד החינוך
וגם לחינוך המיוחד
לקבלת פרטים נוספים
ניתן ליצור קשר
מספר המקומות מוגבל
מהרו והזמינו
***
בבוא החורף
ניתן להזמין מופעי
העשרה מוסיקלית
לבית הספר וגני הילדים
במסגרת סל תרבות וקרן קרב
***
גמלאים
מופע מרתק למבוגרים
המשלב מוזיקה והרצאה
להכרת חלילים מתרבויות
העולם ולאורך ההיסטוריה
***
עשה זאת בעצמך
פעילות מעשירה
להפעלה עצמית
לילדים בגיל הרך
הכוללת: שעת סיפור מוסיקלית
מלווה בסדנה לבניית חלילים
מתאים לפעילות בגני ילדים
***
נאיי

ניתן לרכוש אצלנו
חליל נאיי ערבי 
מצמח הקנה
תשעה פרקים
בכל הסולמות
מכוון
והכל בעבודת יד 

***